הלידה הפעילה נולדה מתוך רצון להחזיר את הלידה לתהליך חיים טבעי יותר ומתוך התנגדות להפיכתו לתהליך רפואי מדי.
מדריכות לידה פעילה נוטות לחזק אצל נשים את היצר הטבעי שלהן ללדת ולהיות אימהות מלאות ביטחון עצמי.
אם אישה מרגישה נתמכת ובטוחה היא לבד תרצה לשנות תנוחה בתהליך הלידה. אחת התנוחות המועדפות היא כריעה חלקית או מלאה בה האישה נתמכת בגבה. ישנה הבנה שכוח המשיכה מסייע לתינוק לנוע לקראת היציאה. תנוחה של ישיבה זקופה או עמידה היא הנוחה ביותר עבור האישה והתינוק. חסידות השיטה טוענות כי המיטות בבתי החולים נועדו לשרת את סגל בית החולים ולאפשר גישה נוחה למכשירים ופחות מוכוונים לנוחותה של האישה/החולה.
שינוי התנוחות במהלך לידה פעילה מסייע לתינוק לנוע לכיוון ובתוך תעלת הלידה.
תנוחת העמידה מומלצת בתחילת תהליך הלידה כשהאישה עדיין חסרת מנוחה. בעמידה משקלו של התינוק לוחץ על צוואר הרחם וגורם לו להיפתח.
בזמן הצירים רצוי להישען על כיסא או על הקיר ואפשר לנוע בהליכה בתוך החדר בין הצירים. זה מאפשר לאישה להתרכז במשהו אחר חוץ מהצירים ונותן לה תחושת שליטה בנעשה. מצד שני זה יכול להיות מאוד מעייף ולכן כדאי לשנות תנוחה בין הליכה לעמידה על הברכיים.
בלידה פעילה קיימות תנוחות אחרות נוספות: ישיבה על כיסא, שכיבה על הגב, עמידה על ארבע, עמידה על הברכיים.
לכל תנוחה יתרונות וחסרונות והן מתאימות לזמנים שונים במהלך לידה פעילה. אחד היתרונות המרכזיים בתהליך לידה פעילה הוא נוכחותה של הדולה או מדריכת לידה שמלווה, מנחה, תומכת ומסייעת לאישה לעבור את הלידה באווירה ובתחושה של חוויה.
