כשיולדת יולדת בכאב ובשמחה, זוהי חוויה עוצמתית של ניצחון והישג תחושה די נדירה במהלך חיינו. זוהי חוויה סינרגטית בין עוצמת כאב בזמן ציר, להרפיה, שלום ושקט עמוק הבאים לאחר הציר. יולדת חשה שהיא עומדת למות, על סף הסיבולת שלה, כשלבסוף אושר עצום פורץ עם בקיעת תינוקה מקרבה. תחושה זו של איחוד הניגודים מפעפעת הרבה אחרי הלידה ואל תוך החיים, חרוטה עמוק בנפש.
יש מי שאומר "למה לסבול אם אפשר שלא?" אולם כפי שאני חווה את החיים זה כמו לאכול עוגה ללא סוכר או דג סלמון צלוי ללא רוטב.
הכאב הוא כמגדלור המנחה אותנו להאט ולהתבונן היטב, להתמקד לאותו מקום הזקוק לתשומת ליבנו. יולדת המזדהה עם הגוף בזמן כאב, ציר, מצמצמת מיכולתה להיות נוכחת בו זמנית עם ידיעת השמחה בהתקרבות תינוקה מתוך רחמה, וכך מצטמצמת יכולתה להכיל ניגודים של כאב ועונג.
האין אנו מאבדים את הרצון ואף היכולת להתמודד עם כאב? האם הפחד מכאב מוביל אותנו וילדנו לחיות בתלות( כגון אפידוראל) בכל פעם שאנו חשים כאב?
כיום, ככל שנשים צוברות יותר כוח, בעמדות מרכזיות במוקדים חברתיים וכלכליים, ושליטה על חייהן והסובבים אותן, הן מתנתקות יותר ויותר מאיכויות הקיימות בהווייתן, בנשיותן, כגון יכולת גמישות והסתגלות, הרפיה ,שאינה רפיסות או להבדיל מתיחות, תחושת ביטחון עם הבלתי ידוע והמסתורי.
כשיולדת מוותרת על זכותה למימוש חלקים אלה שבתוכה כתוצאה מפחד מכאב ואף חרדה, היא מוותרת על חלק מקיומה, על חלק מאותו שלם שלה ונהיית סבילה.
סבילה הן במובן של חוסר תנועתיות והן במובן הנפשי ביכולת לסבול את בכי תינוקה שעשוי שיתבטא בעיכוב תהליך ההתקשרות, התמסרות, הכל כך חיונים לבריאות הפיזית והנפשית.
קיים הבדל מהותי בין יכולת התמודדות עם כאב לחוסר היכולת להתמודד ויתר על כן להדחקתו, שיתבטא בפעולות מרובות ומתוחות מלוות בתחושת לחץ יובש ואף חנק. מצב שמוביל לעצירת הלידה ולעיתים למצוקה עוברית.
בזמן כאב נכון לעצור, לבחון ולהקשיב פנימה. כאב מורה על מצב בהתהוות, הדורש שינוי, הרחם משנה צורתו, היולדת נפרדת מהיותה בהריון והופכת לאם, בן הזוג נהיה לאב והוולד לתינוק.
שאל\י עצמך כיצד את\ה מתמודד\ת עם שינויים בחייך, האם ברתיעה, הססנות, עשייה מידיית, בדיקה מדוקדקת לפרטים, תחושת אמון וגמישות ותאום ציפיות וכו…
קיימת השתקפות בין התייחסות לשינוי והתמודדות עם כאב.
אולם מלבד הנושאים הנפשיים והרוחניים ישנם הבטים רפואיים, שבנוגע לאפידוראל לא נבדקו כגון השפעת החומר האנלגטי (משכך כאב) על האם וילוד.
נמצא ששיכוך כאב (במקרה זה אפידוראל) אינו עובר ישירות לילוד אולם כן ידוע, שהחומר משפיע על אפקט (חלק רגשי) ביולדת, ועליה בלידות מכשירניות, ניתוחים קיסריים ושימוש בפיטוצין (חומר זירוז).
החומר האנלגטי מתפרק בדמה וגופה מפריש חומרים שונים בהתאם לשינוי באפקט שהיא עוברת, מכאן שבאופן עקיף יושפע הילוד באופן שעדיין אינו ידוע.
להתיחס לאפידוראל כאל ברירת מחדל נטולת סיכונים זו טעות, הכחשה, בורות. ואין כאן קריאה מצידי לצאת כנגד האפידוראל, נזילות וכמות הקלות שבשימושו הם המדאיגים.
כשם שהאנלגטיקה שיכוך כאבים) משפיעה על האפקט (הרגש) והגוף כך גם המצב התודעתי משפיעה דרך האפקט על הגוף, כך שבשעת כאב תשופר יכולתנו להתמודד עם כאב. מחקרים מראים שיולדות עם דימוי עצמי גבוה ותמיכה זוגית טובה מתמודדות טוב יותר עם כאב ועם השינויים הנפשיים שלאחר הלידה.
אני שומעת רבות על רצונותיהן של יולדות בתוכניות לידה, שבעיקרן דומות אחת לשנייה.
אולם מעטות הנשים שנפגשות עם עצמן ופחדיהן פחדים כגון הפחד מהשינוי בגופן ודימוין העצמי, הפחד מהשינוי ביחסים עם בן הזוג, מהחיבור לתינוק נושא ענק המכיל רישומים של קונפליקטים עם דמות האם, והפחד מהפגישה עם עצמך ועם מעצורייך (הגופניים והנפשיים). כמו גם פגישה עם זיכרון של רגעים אינטימיים בעלי השראה ועוצמה של אהבה וחיבור.
יולדת שתדבר עם עצמה תדע להחליט מה נכון לה.
